קישורים לבלוגים האישיים בכיתה

סלבס - שני א ורחל
רכילות - אושר ר. ויובל
חיות - איילה איילת ומאיה
אוריגמי - נועם ויינון ב
כלבים - שני ד.
ברצלונה וכדורגל - נדב ואריאל ל
וידאו וכו - אריאל ו. ויוסף
משפטים והגיגים - מעיין ואורי
כלבים/אישי - שרה
קיר טיפוס - אלמה
בישול - אוריה
קומיקס - של יונתן
כלבים - של אושר ב.

פרידה

שלום לכם

בשיעור הקרוב נלמד יחדיו את נושא הפרידה

בשיעור זה  תהיו אתם המורים והתלמידים

כל אחד ואחד מכן יתרום מהבנתו את החומר שקיבלתן כדי ללמד את חברי הכיתה

בחרו שתי פעילויות מתוך הארבע והכינו אותן ליום רביעי

ב ה צ ל ח ה

פעילות ראשונה

פרוש המילה פרידה במילון - פרישה, הליכה, עזיבה, יציאה, נטישה

מה לדעתכם ההבדלים בין המילים ?

פעילות שניה

אנא קראו את הסיפור הבא

מושיק - ספור פרידה

מאת דבורה אמיר

אני רוצה לספר לכם סיפור על פרידה. פרידה ממישהו שהערצתי. הייתי אז נער בכתה ח'. הימים ימי מלחמת השחרור בירושלים. גרתי אז בשכונת הבוכרים וביחד עם יתר פרחחי השכונה נהגתי להסתובב ברחובות בין הפגזות וכדורים. מדי פעם נפגע ילד בהפגזה ובהלה גדולה נפלה על הורינו. אמא שלי ברגעי אימה שכאלה, היתה מכה אותי ומכניסה אותי בכח הביתה. הילדים היו צוחקים: "שוב באה הזקנה המשוגעת שלך לפרק לך ת'עצמות". אתם ודאי כבר מדמיינים לכם סיפור על איזו פרידה דרמאטית מחבר שנהרג בהפגזה. אך לא ולא. זהו סיפור קטן פשוט וצנוע ובכל זאת על פרידה ממשהו שהיה לי חשוב מאוד. באחד מן הימים הסוערים הללו, הופיע בשכונה שלנו מושיק. הוא היה מבוגר ממני בשלוש שנים בלבד. מושיק קרא לכמה חבר'ה באמצע משחק ב"חמור ארוך", והסביר שיש לו משימה בשבילנו. בקיצור, מושיק אירגן את החבר'ה כי הוא היה “מטעם" מטעם ההגנה. תוך שלושה ימים הפכנו לרשת קשרים לדוגמה. העברנו ידיעות ממטה אחד למטה אחר בקצוות שונים של העיר. למדנו כתב צופן והיתה פעילות למופת. לא הייתם מכירים את רחמים לוי, את איציק ניסימוב, את ניסן בדרן, את נחמיאס ואותי. מחבורת פרחחים חסרי תועלת הפכנו לתא פעיל.

מושיק נהג להיפגש איתנו פעם בשבוע ב7.20- בפתח קולנוע "אדיסון". התנהגנו כמו קבוצה ב"צופים". משהו כזה תמים, שהבריטים לא יחשדו. מושיק חילק תפקידים, תיאר את מצב העיר, בירר אם היו בעיות ואחר כך נפרדנו. היו אלו פגישות קצרות, ענייניות וקצובות. משהו כמו פגישות עבודה. בקושי רב עמדתי על אופיו של מושיק. היתה תמיד הרגשה שאין זמן לפיטפוטים, שצריך להיות מעשי וזריז. נראה היה שמושיק לא בדיוק מתעניין בכל אחד מאיתנו. מכיר ולא מכיר אותנו. הוא תמיד עסוק והמשימות קודמות לכל.

בוקר אחד פגשתי במושיק. מושיק אמר לי משהו ששינה את כל עולמי. אבל קודם אני צריך להקדים בווידוי קטן. בילדותי הייתי מופרע על כל הראש. איך לומר זאת? מתוסבך כזה בכל הנוגע למשפחה שלי. איכשהו לא הייתי גאה להיות בן של הורי. הייתי בן זקונים להורים מבוגרים מאוד. הם דיברו עברית בקושי רב. כשניסו לאמר משהו בעברית זה נשמע כמו מהתפילה, משהו כזה לא קשור. אפשר לאמר שהם לא ידעו איפה הם חיים. בשכונה היו צוחקים על אימי. אפילו בשוק היו אומרים שהיא פרימיטיבית. בקיצור, התביישתי בהורי.

ובכן, מה כל זה קשור למושיק? קשור גם קשור. לאחר כחודש של פעילות ברשת הקשר של מושיק - פגשתי בו בוקר אחד באמצע רחוב צפניה, כשרצתי להשיג קצת סולת לתינוקת של ברוריה. מושיק עמד ליד המכולת של גברת לוי וקרא לי. הוא תפס בכתפי בחיבה ואמר: - "אני מוכרח להגיד לך שיש לך אמא על הכיפאק!" נדהמתי, וכבר חשתי את אותה צריבה מוכרת שמזמינה עלבון. מושיק המשיך בהתלהבות וסיפר שבקצה רחוב יחזקאל היתה היום בהלה גדולה. אחרי ההפגזה התחילו אנשים לברוח מן השכונה עם המיטלטלים לכיוון מחנה שנלר. הם חטפו פאניקה לא נורמאלית. באמצע הרחוב עמדה אשה זקנה ושמנה, וכמו נביא זעם נופפה בידה וצעקה כמשוגעת: "רק לפחדנים אין אלהים!" "לא תאמין", הוסיף מושיק - "אבל זה עבד על האנשים. הם שבו כמו שבאו. הפכו פנים וחזרו לבתי השכונה. זה היה מחזה שקשה לתאר. יש לך אמא גדולה! מגיע לה ציון לשבח! בחיי, אני מעריץ אותה! דע לך שפאניקה כזאת, זוהי מחלה מדבקת - תוך חודש השכונות בגבול היו מתרוקנות".

אני לא צריך לספר לכם מה עשה לי הסיפור של מושיק. הוא החזיר לי איזה כבוד אבוד. נעשיתי שווה בעיני עצמי. מיום זה דבקתי במושיק. חכיתי בכליון עיניים לכל פגישה של יום ג'. ב7.20- התייצבתי ב"אדיסון". לא ידעתי פחד - רצתי בין הסמטאות, הדבקתי כרוזים עם רדת החשיכה, עזרתי להעביר את ה"סליק" מן החדר של ניניו לבור של שמעונוב - כשחיילים בריטים נושפים על עורפי ממש. נו, טוב, היה לי מזל שלא חשדו בילד תמים שכמוני.

לאחר כחמישה חודשי פעילות באנו בערב יום ג' לפתח "אדיסון". מושיק אמר - "באתי להיפרד הערב. מחר אני עובר לנגב - לפעילות שלא אוכל לפרט כמובן". היתה שתיקה גדולה. ניסן קצת ציחקק במבוכה. רצה לשבור ת'קרח ואמר: - "מה יש לכם אתם, מישהו מת לכם?" דודו חשאני שכח לרגע שהעיר במצור ואמר: "בחיי, חבל שלא ידעתי קודם, היינו עושים חאפלה, משהו לא נורמאלי. הייתי מביא ממולאים, משהו כזה גזעי לזלול...” ושאבי יחזקאל קם ובירך את מושיק, כמו שהרב שלנו היה מברך בבר-מצוה: "שיהיה אלהים עימך, שתהא גאוה להוריך, סמל למולדתך, וכו', וכו',..." וכולם צחקו.

התביישנו לאמר מילות שבח וחיבה - אחרי הכל מה כבר היינו? חבורת פרחחים בלי מילים. מישהו אמר: "אז למה לא הכנת אותנו? מה אתה הולך ככה פתאום?!"

מושיק שתק. שתק יותר מתמיד. לבסוף, בקושי רב, אמר כמה מילות סיכום: "טוב, אני סומך עליכם שהרשת תמשיך לעבוד".

רציתי להגיד לו שאני אוהב אותו. רציתי אפילו לחבק אותו כמו אח. אבל התביישתי לילל לפני כולם, אז נפרדתי כגבר - כשליבי רך ועצוב כל כך.

אנא חשבו על השאלות הבאות

א מושיק שבסיפור לא תכנן את הפרידה, והדבר עורר תגובות שונות מצד חברי  הקבוצה. התוכל להציע       למושיק דרכי פרידה אחרות שיוכל להשתמש בהן? האם הן עדיפות על דרכו שלו?

ב כיצד נתכנן את הפרידה שלנו?

ג   איך נוכל לשמור על הקשר אם נרצה?

פעילות שלישית

אנא קראו השיר הבא וחשבו מה למדתם על נושא הפרידה משיר זה

סוף הוא תמיד התחלה

מילים: לאה נאור

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
?- טוב יותר   
?- רע יותר

- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
?- טוב יותר? רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.

פעילות רביעת

אחרי כל מה שלמדתם חשבו על דבר יחודי בנושא פרידה שתוכלו לשתף וללמד את הכיתה

אני אושר בן ברוך  גר בירושלים  ואני אוהב   ספורט

t

אודותי שרה
לי קוראים שרה ואני גרה בירושלים המאכל האהוב אלי זה סושי אני אוהבת לשיר ולנגן בכלי נגינה אני דוברת אנגלית.

אודות יונתן

שלום אני יונתן , אני אוהב לאכול; פיצה ושוקולד.

אודותיי-מעין זעירא

שלום אני מעין
ואני גר בירושלים ואני אוהב את הקניון ואני יודע  לרכוב על רולר סרפר.



 

אודותיי-אוריה סגל

אני אוריה סגל
גרה בירושלים והמאכל האהוב עלי הוא פסטה  אני רוקדת שנתיים וחצי פלמנקו
ומנגנת בפסנתר שנה וחצי התוכנית האובה עלי היא מסטאר שף.